שלושת איגודי הישיבות הגבוהות בישראל החרדי הציוני וההסדר הגישו היום עתירה לבית המשפט העליון בה ביקשו מהשופטים לדון מחדש בהחלטה להקפאת תקציבי הישיבות ולצרפם כמשיבים לעתירה.

העותרים באמצעות עו"ד בצלאל סמוטריץ' נמקו את עתירתם בכך שההחלטה פוגעת באופן ישיר וקשה בכלל מוסדות התורה ובשל כך היה על בית המשפט לצרפם כמשיבים ולשמוע את טיעוניהם בטרם יגרמו השופטים בהחלטתם לפגיעה קשה בתקציבי הישיבות.

שלושת הארגונים מייצגים יחד כאלף וארבע מאות ישיבות.

נוסח העתירה המלא:

1. 1.                                                           איגוד הישיבות הגבוהות הציוניות, ע.ר. 580474716
2. 2.                                                           איגוד מנהלי הישיבות והמוסדות התורניים, ע.ר. 580386407
3. 3.                                                           איגוד ישיבות ההסדר בישראל, ע.ר. 580121580

 באמצעות עו"ד בצלאל סמוטריץ'  ת.ד. 44439 ירושלים, מיקוד 91443

 טל: 02-6560303, פקס: 02-6560363, מייל: [email protected]

המבקשים

– בעניין שבין –

העותרים

–  נ ג ד –

המשיבים

בקשה דחופה לעיון מחדש בהחלטה מיום 4.2.2014  ולצירוף המבקשים כמשיבים לעתירה

בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת לעין מחדש בהחלטתו מיום 4.2.2014 אשר במסגרתה הורה למשיבים 1-4 לעצור את העברת התקציב למוסדות התורניים ביחס לתלמידים ילידי השנתונים 1994, 1995 וחציו של שנתון 1996 (להלן: "ההחלטה"/"ההחלטה השגויה"), ולבטלה, וזאת בעיקר בשל כך שהמבקשים על מאות המוסדות ואלפי התלמידים המאוגדים באמצעותם – שההחלטה פוגעת בהם באופן ישיר וקשה – לא צורפו כצד להליך ויומם לא ניתן להם בטרם התקבלה החלטה, למרות שלא הייתה כל מניעה מצד העותרים, ו/או מצד מי מהמשיבים ו/או מצד בית המשפט הנכבד לעשות זאת.

לאחר ביטולה של ההחלטה, ומתן הוראה למשיבים 1-4 להעביר לאלתר את כספי התמיכות לחודש פברואר שעוכבו בשלה, יתבקש בית המשפט הנכבד להורות על צירופם של המבקשים כמשיבים לעתירה, להורות לצדדים להעביר לידיהם את כלל כתבי בית הדין שהוגשו במסגרת ההליך, לאפשר למבקשים להגיש את תגובותיהם לעתירה בתוך 7 ימים, ולהתחיל את הדיון בעתירה מחדש כאשר המבקשים וטיעוניהם יהיו מונחים על השולחן.

במידת הצורך, יתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע דיון דחוף בבקשה זו.

כמו כן, יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את העותרים בהוצאות הגשת בקשה זו.

ואלה נימוקי הבקשה:

פתח דבר:

Hard cases make bad law""

(השופט Robert Rolfe בפסק הדין בעניין Winterbottom v Wright)

ובהסבר עממי מאתר וויקפדיה:

"מקרים קשים יוצרים דין רע היא אמרת כנף הגורסת כי חוקים שנחקקים או הלכות שנפסקות כדי לתקן מקרי קיצון קשים, חלים בסופו של דבר על קשת רחבה יותר של מקרים מאשר אלה שהתכוונו לתקן, ולכן נוצר בסופו של דבר דין רע"

השתלשלות העניינים בעתירה זו, ובפרט ההחלטה נשוא בקשה זו, מגלמים באופן המדויק ביותר את התממשות הסיכון המובע באמרת הכנף הנ"ל. את ההחלטה נשואת הבקשה לא ניתן לכנות באופן אחר מלבד "דין רע".

ניהולה של העתירה עד כה מעל ראשם של מי שבעניינם היא עוסקת ושהם הנפגעים הישירים והמידיים מקבלת הסעד שנתבקש בגדרה, בניגוד מוחלט לכל ההלכות הפסוקות והפשוטות שיצאו מתחת ידיו של בית משפט זה ובניגוד לכל אמת מידה של צדק ושל שכל ישר, הביאה כבר בהחלטה נשואת הבקשה דנן לכדי אבסורד זועק לשמיים.

בית המשפט הנכבד יתבקש לתקן את המעוות, להשיב לאחור את הטעויות שכבר בוצעו, ומוטב מאוחר מלעולם לא.

המבקשים:

1. המבקשת 1 הינה עמותה רשומה המאגדת 18 ישיבות גבוהות ציוניות. הישיבות הגבוהות הציוניות הן "מוסדות תורניים" כהגדרתם במבחנים לחלוקת כספים לצורך תמיכה של משרד החינוך במוסדות תורניים – לימוד ופעולות, וחלק לא מבוטל מתקציבן מבוסס על התמיכות הממשלתיות האמורות. הישיבות הגבוהות הציוניות נפגעות באופן ישיר, מיידי וקשה מהחלטת בית המשפט נשואת בקשה זו.
2. שמונה עשר הישיבות המיוצגות על ידי המבקשת 1 כוללות כ- 3,000 תלמידים ואברכים, כ"י, מהם כ- 500 בשנתונים שלגביהם מתייחסת ההחלטה האמורה. כלל תלמידי הישיבות הגבוהות הציוניות מהווים פחות מ-5% מכלל בוגרי החינוך הממלכתי דתי, והם – יחד עם תלמידי המבקשת 3 – נמנים על אותו קומץ המייעד את עצמו לגדול בתורה ולהוות את העתודה התורנית של הציונות הדתית.
3. על קצה המזלג ורק בכדי לסבר את האוזן כבר בשלב זה, אחוז הגיוס לצה"ל בקרב תלמידי הישיבות הציוניות גבוה מזה של כלל האוכלוסייה ועומד על 86%, המיצוי לקרבי בקרב תלמידי הישיבות הגבוהות הציוניות גבוה אף הוא בהרבה מזה של כלל החברה בישראל ועומד על 74%, וכן שיעור המיצוי לפיקוד ולקצונה בקרב תלמידי הישיבות הגבוהות הציוניות עולה על השיעור המקובל בחברה הישראלית ועומד על 9%. על רקע הנתונים הללו דומה כי קשה לחלוק על הלגיטימיות של הישיבות הגבוהות הציוניות ועל האיזון הראוי המתקיים בציונות הדתית בכלל בין ערך השירות הצבאי לערך לימוד התורה, ואולם, על אף האמור ההחלטה האמורה חלה גם עליהן באופן גורף ופוגעת בהן באופן אנוש.
4. כפי שיבואר להלן, המבקשים כולם סבורים כי בית המשפט הנכבד שגה בהחלטתו גם ביחס ליתר המוסדות התורניים, לרבות אלו החרדים המיוצגים על ידי המבקשת 2, ואולם מעט הנתונים שלעיל הובאו רק בכדי להמחיש כבר בשלב זה את הטעות הקשה שלכללה נפל בית המשפט הנכבד בעצם ניהול ההליך מבלי שהתשתית העובדתית, המורכבת למדי, תהא מונחת בפניו לאשורה.
5. בית המשפט הנכבד לא ידע ולא יכול היה לדעת את השלכות החלטתו וזאת מאחר ואף לא אחד מנציגי הישיבות, על זרמיהם וגווניהם, לא צורף להליך. כך, נתקבלה החלטה כה דרמטית, שקשה להפריז בקשיותה ובהשלכותיה, על יסוד עובדות ומצגים מעוותים שהוצגו על ידי העותרים – גורמים אינטרסנטים בעלי אג'נדה פוליטית מובהקת שעטו על עצמם מעטה דמו-משפטי מדומה ועושים שימוש ציני בבית המשפט הנכבד כקרדום לחפור בו לקידום אג'נדה פוליטית, תוך שהם גוררים את בית המשפט הנכבד, פעם אחר פעם, בעל כורחו, למרכזן של סערות ציבוריות קשות ופוגעים בכך אנושות במעמדו ובאמון הציבור בו.
6. המבקשת 2 הינה עמותה רשומה המייצגת 1,300 מוסדות תורניים המשוייכים לציבור החרדי. במוסדות אלו לומדים עשרות אלפי בחורים ואברכים, כ"י, מהם כ- 1,200 תלמידים בשנתונים אליהם מתייחסת ההחלטה נשואת בקשה זו. לציבור זה ישנם מנהיגים גדולים בתורה שמכוונים את דרכו והם רואים בלימוד התורה ערך עליון. למשנה זו ישנה מסורת עתיקה בת אלפי שנים שהוכיחה את עצמה במשך דורות כמי שמגינה על כלל עם ישראל ונותנת את החוסן הפנימי ללאומיות היהודית. גם קולה של מבקשת 2 – על מאות מוסדותיה והאלפים הרבים של תלמידיה – לא נשמע בהיכלו של בית המשפט הנכבד בטרם התקבלה ההחלטה לשבור בהינף קולמוס את מטה לחמם.
7. המבקשת 3 הינה עמותה רשומה המאגדת את 60 ישיבות ההסדר, על 9,500 תלמידיהן, כ"י. מבקשת 3 היתה אף בעלת מעמד סטטוטורי לפי סעיף 9(א) לחוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002 (החוק שבוטל) וככל הנראה תוסיף להיות כזו גם בהתאם להצעת החוק החדשה. נראה כי מיותר להרחיב את הדיבור באשר לשיעורי התייצבותם של תלמידי המבקשת 3 לשירות צבאי, קרבי ופיקודי, ודי יהא באמירה לפיה שיעורים אלו גבוהים בהרבה מהממוצע הארצי, בכל פרמטר [99% גיוס(!), 85% מיצוי קרבי, 10% מיצוי לפיקוד ולקצונה]. למרבה האבסורד, גם בישיבות ההסדר פוגעת ההחלטה וגם מהן נשלל חלק מן התקציב. ושוב, כמו למבקשות 1 ו-2, גם למבקשת 3 לא ניתן יומה בבית המשפט הנכבד בטרם נגזר דינה לשבט.
8. ניתן להתווכח, ועולם המשפט בישראל אכן חלוק בשאלה זו שנים רבות, על גבולות המשפט והשיפוט ועל הלגיטימציה של בית המשפט הנכבד לנסות ולרפא את סוגית גיוסם של בני הישיבות באזמל המנתחים המשפטי, אולם לא ניתן לחלוק על החובה לעסוק בכך בזהירות רבה, במידה במשקל ובמשורה, תוך הקפדה על פריסת מלא רוחב ועומק התמונה העובדתית הכוללת המונחת בבסיס הדיון. למרבה הצער, ואחר בקשת מחילה, לא כך נעשה עד כה בעתירה דנן.
9. העתירה דנן נוהלה בין העותרים למשיבים, מעל ראשם ומאחורי גבם של הנפגעים העיקריים ממנה, משל היו המוסדות והפרטים מושאי התמיכה אוויר, אבק פורח, משל לא היו מאחורי הוויכוחים האידיאולוגיים והפוליטיים הטעונים כל כך אנשים שיש להם שמות, פרצופים, משפחות, ילדים רכים, ועוד ועוד.
10. ודוק, המבקשות כולן הינן גורמים רשמיים ומוכרים לכל, ובמאמץ קל שבקלים ניתן היה לאתר אותן ואת פרטיהן ולצרפן להליך. אבל איש לא חשב על כך. איש לא שאל את עצמו ממי נשללת התמיכה והיכן הוא הנפגע בכדי שיישמע קולו. קשה למצוא עלבון צורב יותר מהתעלמות גורפת זו.
11. המבקשות סבורות כי שלל הנימוקים שיובאו להלן בקצירת האומר הם רק מקצת הדוגמאות לטעויות לכללן נחת בית המשפט הנכבד בשל העדר קיומה לפניו של עמדת המבקשות ודומיהן עובר לקבלת ההחלטה וכי בנסיבות שנוצרו אין מנוס מביטולה של ההחלטה לאלתר.

הנימוקים לבקשה לעיון מחדש:

אי צירוף משיבים

1. יסוד מוסד מקדמא דנא בבית משפט נכבד זה כי על עותר לצרף לעתירתו צדדים שלישיים שעשויים להיפגע מקבלת הסעד המבוקש בגדרה של עתירתו. נכון הדבר בכל עתירה ונכון הדבר שבעתיים שעה שהסעד המבוקש הוא כה קיצוני ופוגעני, שהצדדים הנפגעים הם כה רבים, שצירופם הינו קל שבקלים, ושנוכחותם בהליך עשויה לתרום תרומה כה משמעותית לבירורה של האמת ולהצגת מלא התמונה הנדרשת לשם קבלת ההחלטה הנכונה.
2. זאת ועוד, חובת צירוף הנפגעים הפוטנציאלים נובעת גם מזכות הטיעון, אשר הוכרה בשיטת המשפט שלנו כזכות יסוד ראשונית הנובעת מכללי הצדק הטבעיים. כה חשובה היא חובת השימוע עד שהפרתה, כך נקבע בשורה של פסקי דין, גוררת בטלות מעיקרה של ההחלטה המנהלית (void).
3. החלטת בית המשפט הנכבד מיום 4.2.2014, כמו הדיונים שקדמו לה, ניתנה מבלי שהנפגעים העיקריים ממנה היו צד להליך ומבלי שניתנה להם זכות הטיעון הבסיסית. יפים לעניין זה דבריו של השופט זמיר בבג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 415 (1994):

"חס וחלילה לבית המשפט לפגוע בזכויותיו של אדם, או להרשות לאחר לפגוע בזכויותיו של אדם, בלי שניתנה לאותו אדם הזדמנות נאותה להציג את ענינו בפני בית המשפט"

1. מלבד היותה חלק מכללי הצדק הטבעי, נשענת זכות הטיעון בפני בית המשפט גם על שיקול תועלתני ראשון במעלה, וכדברי כב' השופט זמיר (שם):

 "מי שנוגע לעניין, ועלול להיפגע מצו של בית המשפט, אין כמוהו להציג את הצד שכנגד, כדי שבית המשפט יוכל לבסס את החלטתו על תמונה שלמה ואמינה של המצב"

1. כאמור לעיל וכפי שיורחב ויודגם להלן, בפני בית המשפט הנכבד לא נפרסה במקרה הזה "תמונה שלמה ואמינה של המצב".
2. לעניין תחולתה של חובת השימוע גם על סמכויות שיפוטיות קבע בית המשפט הנכבד בבג"ץ 654/78 גינגולד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה(2) 649 (1979)) כי:

"זכות יסוד של האדם בישראל היא כי רשות ציבורית, הפוגעת במעמדו של אדם, לא תעשה כן בטרם תעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו. לעניין זכות יסוד זו, אין נפקא מינה, אם הרשות הציבורית פועלת מכוח חיקוק או מכח הנחיה פנימית או מכוח הסכם. אין גם כל חשיבות לשאלה, אם הסמכות המופעלת היא שיפוטית, כעין שיפוטית או מינהלית" ( (ההדגשה שלי, ב.ס.)

1. ההחלטה נשוא בקשה זו הינה החלטה משפטית פגומה, שכן היא ניתנה ללא שניתנה לנפגעים הישירים ממנה זכות הטיעון, תוך פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, ותוך חריגה מכללי צירוף המשיבים הנהוגים בבית משפט זה.
2. עצם העובדה שהעותרים לא צירפו לעתירה את המשיבים הרלוונטיים, מהווה עילה לדחיית עתירתם על הסף. כפי שנפסק בעניין לנדאו הנ"ל ובשלל פסקי דין אחרים שיצאו מלפני בית משפט נכבד זה.
3. ישטחו המבקשות בכאב את אשר על ליבן ויודו כי קשה להן ולשכמותן לברוח מן התחושה הצורמת לפיה מציאות שכזו לא יכולה הייתה להיווצר בעניינו של שום ציבור או מגזר אחר. בשום עניין אחר לא ניתן היה להעלות על הדעת לנהל הליך כה משמעותי, במשך זמן כה רב, הליך שתכליתו לשלול תקציב מגורם מסוים מבלי לצרף את אותו הגורם ולתת לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו.
4. משהדבר קרה אין מנוס מביטולו [ולמעשה, בהתאם להלכות שיצאו מתחת ידיו של בית משפט נכבד זה וכאמור לעיל,  דינה של החלטה מעין זו בטלות אוטומטית ולמפרע  (void)].

מאזן הנוחות

1. ידועים ומפורסמים שני המבחנים שקבעה הפסיקה לעניין הוצאתם של צווי ביניים במסגרת הליך משפטי – סיכויי העתירה ומאזן הנוחות. באשר למאזן הנוחות, הרי שספק רב אם הפגיעה הקשה שנגרמת לישיבות ולמעגלים הרבים הסובבים אותן כתוצאה מהוצאת צו הביניים נלקחה בחשבון בעת שהוחלט על הוצאתו. הישיבות מעסיקות אלפי עובדים בתפקידים שונים – הוראה, ניהול, אחזקה ומשק בית, ונושאות בהתחייבויות גדולות בסכומי עתק.

• האם נשקלה השלכת עצירת התקציב על יכולתן של הישיבות לשלם את משכורות עובדיהן בגין החודש שחלף?!
• האם נשקלה השלכת אי-תשלום המשכורות על משפחות העובדים?!
• האם נשקלו ההשלכות הפליליות של אי-תשלום המשכורות ו/או ההפרשות הנלוות על מנהלי הישיבות?!
• האם נשקלו השלכות הרוחב של אי-יכולתן של הישיבות לעמוד בתשלומי הספקים שלהם הן נדרשות?!
• האם נשקלו השלכות עצירת התקציבים על יכולתן של הישיבות לשלם את מלגות אברכיהן?!
• האם נשקלו השלכות אי-תשלום המלגות על יכולתן של משפחות האברכים, המצויות בתחתית הסולם הכלכלי ואשר מטה לחמן, פשוטו כמשמעו, תלוי במלגות אלו, להאכיל את ילדיהם הקטנים, ולספק להם את צרכיהם הבסיסיים ביותר?! אין מדובר בתפארת המליצה אלא באמת פשוטה וכואבת. (מדובר אמנם באברכים "משתמטים" שאין דבר אופנתי יותר היום מלהתנגח ולפגוע בהם, אבל אם אבות "חטאו" ילדיהם מה חטאו???).
• האם העותרים ו/או בית המשפט הנכבד מכירים מוסד כל שהוא שיכול להתמודד מעכשיו לעכשיו עם קיצוץ בסדר גודל כזה, באמצע השנה, ללא הודעה מוקדמת, ללא הוראות מעבר וללא כל יכולת להיערך לכך מראש?! האם בית המשפט הנכבד היה מודע בכלל לסכומים בהם מדובר – לגובהו של הקיצוץ, לאחוז שהוא מהווה מכלל תקציבי המוסדות ולהשלכותיו על המוסדות והתלויים בהם? בית המשפט הנכבד לא יכול היה להיות מודע לכך שכן לא היה בפניו מי שיאמר זאת.

1. באתר האינטרנט של העותרת 1 ניתן לקרוא על שבית המשפט הנכבד "עצר את הזרמת הכספים לישיבות ולכוללים". קורא תמים עלול לחשוב שהכספים "מוזרמים" סתם כך לים ושבית המשפט הנכבד פשוט עצר את הבזבוז הנורא הכרוך בכך. ולא היא! כספי התמיכות אינם "מוזרמים", הם מועברים לצרכני קצה – ארגונים ופרטים, אזרחי המדינה ובעלי זכויות, הבנויים עליהם ונפגעים אנושות משלילתם הפתאומית.
2. ומנגד, האם נבחנה במסגרת עריכת מאזן הנוחות האפשרות, הנוחה והגיונית הרבה יותר, להעביר כעת את התקציב באופן סדיר – ולהימנע מהפגיעה הקשה שרק מקצת השלכותיה תוארו לעיל – תוך אפשרות עתידית להשבת הכספים, ללא כל קושי או סיכון, בדרך של קיזוז עתידי, במידה וייקבע בסופו של ההליך כי התשלום הועבר שלא כדין?!
3. מדובר במעשים שבכל יום. כך לדוגמא – בכל שנה, בראשית השנה ובטרם מאושר תקציב המדינה, נדרשים המוסדות לחתום, כתנאי לקבלת מקדמות, על התחייבות להשיב כל סכום שיידרשו לו במידה ותקציב הישיבות לא יאושר ו/או שיאושר סכום נמוך יותר. האם לא ניתן היה לבחור בחלופה זו על פני החלופה הפוגענית שנבחרה?!
4. זאת ועוד, משרד החינוך מקזז כדבר שבשגרה תקציבים עודפים ו/או קנסות ו/או כספים שעל המוסדות להשיב מהתקציב העתידי המגיע להם, כך שניתן יהיה ללא כל קושי לקזז את חלק התקציב שייקבע בסופו של יום שהועבר שלא כדין (אם וכאשר ייקבע כך, והמבקשות מאמינות ומקוות באמת ובתמים שלא כך יהיה). האם אין בקיומה של חלופה זו בכדי להשפיע על מאזן הנוחות ולהטות את הכף נגד הוצאת צו הביניים?!
5. איך אמורות מאות ואלפי הישיבות לגשר על מספר שבועות ללא תקציב כלל?! האם אין בעובדה זו, למצער, בכדי להצדיק את השהיית כניסתה לתוקף של ההחלטה תוך מתן פרק הזמן הדרוש למשיבים לשם היערכות לקיומה מבלי לעצור את כלל התקציב?!
6. קשה לברוח מהתחושה כי על 'מאזני הנוחות' הונחו שיקולי הנוחות של העותרים ושל המשיבים לבדם מבלי שאיש העלה בדעתו לבחון את שיקולי הנוחות של המבקשות, על כלל המעגלים הסובבים אותן והנפגעים באופן ישיר משלילת התקציב הפתאומית.
7. על כך שהעותרים לא העלו חלופות אלו, שפגיעתן פחותה ושתואמות ללא כל ספק יותר את מבחני מאזן הנוחות המקובלים, אין המבקשות מלינות. סוד גלוי הוא כי העותרים אינם מונעים מאהבה גדולה ללומדי תורה, בלשון המעטה, וכי רווחתם של האחרונים מעניינת אותם כשלג דאשתקד. אך על בית המשפט הנכבד, בכל הכבוד הראוי, לא יכולות המבקשות שלא לתמוה. בית המשפט הנכבד הרי לא חשוד חלילה במשוא פנים ובשנאת  לומדי תורה, אז כיצד זה, אם כן, לא נבחנו אפשרויות אלו?! אין זה כי אם ההימנעות מלכתחילה מצירוף הנפגעים, המכירים טוב יותר מכל גורם אחר את העובדות הצריכות לעניין, היא שמנעה מבית המשפט הנכבד את היכולת לשקול את מכלול השיקולים הנדרשים לעניין והיא שהביאה לתקלה שיצאה מתחת ידו.
8. מושכל ראשון בשיטת המשפט שלנו קובע את בטלותה של החלטה שלא ניתנה על יסוד שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין –  כזו היא ההחלטה דנן. גם מכך מתחייבת המסקנה האחת והיחידה לפיה על בית המשפט הנכבד לבטל את החלטתו האמורה ולהורות על העברת התקציב באופן מידי.

27. לא זו אף זו – החלטת בית המשפט הנכבד, המתייחסת לתלמידים משנתונים מסוימים בלבד, הביאה בפועל לעצירה מידית ומוחלטת של כלל תקציבי הישיבות, וזאת למשך זמן לא ידוע ועד שהמשיבים יערכו את ההבחנה בין השנתונים השונים, יעדכנו את הרשימות במערכות המחשבים וכדו' תהליכים בירוקרטיים שעשויים לקחת מספר שבועות. לא זו בוודאי היתה כוונתו של בית המשפט הנכבד אולם מדובר בתוצאה צפויה ומוכרחת המציאות שכל מי שמכיר ולו במעט את הטכניקה של העברת תקציבי הישיבות, אמור היה להיות מודע לה. בית המשפט הנכבד לא יכול היה להיות מודע לה מאחר ובעת שקיבל את החלטתו לא היה בפניו מי שיצביע על כך.

תכלית ההתניה התקציבית בדחיית שירות על פי דין

1. בידי המבקשות אין את כתבי בית הדין בעתירה והיכרותן עם טיעוניה הם מפרסומים שונים בתקשורת. מפרסומים אלו עולה כי העילה המרכזית בשלה ביקשו העותרים מבית המשפט הנכבד להורות על עצירת התקציב נעוצה בפגמים שנפלו, לשיטתם, בתבחינים שפרסם שר החינוך ואשר ביקשו לנתק בין פקיעתו של חוק טל למבחני התמיכה ולאפשר את העברת כספי התמיכה, באופן זמני ועד שיושלמו הליכי החקיקה החלופית, אף בלא הסדרת דחיית השירות כחוק.
2. על פניו, ומבלי למצות את הטיעון בעניין זה, תכליתה של התניית התקציב בדחיית שירות כדין, ככל שיש לה מקום, הינה למנוע תקציב מפרט שפעל באופן עצמאי בניגוד לדין ולנהלים המתחייבים ממנו. תכליתה של ההתניה אינה להפוך את הישיבות ואת תלמידיהן לבני ערובה להתנהלות חוקית וראויה של שר הביטחון והמדינה כולה.
3. גם בהקשר זה – רק גישה שטחית ופלקטית, המסתכלת על המספרים והכותרות הגדולות ומתעלמת מקיומם של פרטים ומזכויותיהם, כזו אשר רואה רק את הקצה העליון של תקציב המדינה ולא את הקצה התחתון, המקבל, שלהם – יכולה להביא למסקנה כי ניתן לשלול את התקציב מכלל תלמידי השנתונים הרלוונטיים באופן גורף רק משום שהכנסת ו/או שר הביטחון לא הסדירו את אפשרויות הדחייה עד כה.
4. משנדחה שירותם של תלמידי הישיבות באופן מסודר ורשמי על ידי שר הביטחון הממונה על כך, גם אם סמכותו של זה האחרון מוטלת בספק (מה שטרם נקבע על ידי בית המשפט הנכבד), לא ניתן לבוא בטענות לתלמידי הישיבות ולפגוע בהם – וכאמור, הם ובני משפחותיהם, עובדיהם ובני משפחותיהם, הם הנפגעים הישירים והמידיים משלילת התקציב, בנסיבות שנוצרו – על לא עוול בכפם. תלמידי המבקשות 1 ו- 3 הרי מתייצבים וימשיכו להתייצב כדבר שבשגרה לשירות צבאי במקביל ללימודיהם בישיבה, ותלמידי המבקשת 2 הרי לא יכולים להסדיר היום את מעמדם באופן חוקי, כיצד ניתן לפגוע בהם ולשלול מהם את התקציב בשל כך שמאן דהוא אחר פעל שלא כדין?!
5. האמור לעיל אינו ממצה את מלוא טיעוניהן של המבקשות בעניין זה והן שומרות לעצמן את הזכות להרחיב בכך במסגרת תגובותיהן לעתירה, אם וכאשר יורה בית המשפט הנכבד על הגשתן.

34. בפני תלמידי הישיבות הרי לא עומדת כעת האפשרות לדחות את גיוסם באופן חוקי. כיצד ניתן, אם כן, להלין עליהם ולהעניש אותם על דבר שאין באפשרותם לעשות?! איזה היגיון יש בהענשת הישיבות ותלמידיהן בשל מחדלי הכנסת והממשלה?! "טוביה חטא וזיגוד מינגד?" (ע"פ  תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ג, עמוד ב') החלטת בית המשפט הנכבד לשלול את התקציבים מענישה את המבקשות ותלמידיהן על חטאו של מישהו אחר.

התערבות מזיקה ומיותרת בהליכי החקיקה של הכנסת

1. המבקשות מעורבות באופן אינטנסיבי מתוקף תפקידן, כל אחת בדרכה ובהתאם להשקפתה, בהליכי החקיקה המנוהלים בכנסת בחודשים האחרונים. בית המשפט הנכבד אינו מודע, ככל הנראה, לרצינות ולאינטנסיביות הרבה שבה עוסקת הכנסת בסוגיה הסבוכה והמורכבת הזו. לו היו המבקשות מצורפות להליך מראשיתו היה בית המשפט הנכבד יכול להיחשף בצורה מלאה ומהימנה יותר לחלק זה של התמונה וסביר להניח שהיה בכך בכדי לשנות את החלטתו.
2. לעותרים, ממניעיהם הם, אצה הדרך להכריע את הנושא הסבוך הזה כאן ועכשיו, באופן חד ומהיר,  בשיטת 'זבנג וגמרנו', גם במחיר קרע וחלילה אף מלחמת אחים. דא עקא, שכל בר דעת מבין שסוגיות ציבוריות טעונות וארוכות שנים לא פותרים באבחת חרב קהה וחסרת הבחנה.
3. החוק אותו מקדמת הכנסת בחודשים האחרונים, באחריות רבה עקב בצד אגודל, כורך יחדיו פרטים רבים כל כך – קיצור אורך השירות הכללי לגברים, הארכת משך השירות של נשים, מסלול ההסדר, דחיית שירות ושירות צבאי לתלמידי ישיבות, שירות אזרחי (גם לערבים – כן או לא?), הכשרה מקצועית ותעסוקתית, מכסות, יעדי גיוס וסנקציות, ועוד כהנה וכהנה סוגיות סבוכות ומורכבות, השנויות במחלוקת ציבורית עזה וטעונה. לכל אחת מהסוגיות האמורות השלכות חברתיות, כלכליות, ועוד ועוד.
4. אכן, בדיקטטורה ניתן היה לסיים את זה ברגע אחד, בהחלטה אחת. אבל אנחנו לא חיים ולא רוצים לחיות בדיקטטורה אלא במדינה דמוקרטית, ובמדינה דמוקרטית תהליכים כאלה לוקחים זמן, ובצדק. דמוקרטיה היא משטר של הסכמות חברתיות שהשגתן כרוכה בליבון יסודי ואיטי, אך אחראי.
5. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט הנכבד בסעיף 39 לפסק הדין בג"ץ 3267/97 רובינשטיין נ' שר הביטחון, פ"ד נב(5) 481 (1998)):

"הפתרון לבעיות אינו פשוט כלל ועיקר. הוא מעורר שאלות עקרוניות, חברתיות, וצבאיות סבוכות. גישתנו הינה כי ההכרעה בשאלות אלה צריכה להיעשות על ידי הרשות המחוקקת. בשאלה לאומית נוקבת זו צריכה להכריע הכנסת. רק כך ניתן יהיה לבטא את הקונצנזוס האופטימאלי שיאפשר חיים בצוותא… רק כך ניתן יהיה לבחון את הסוגיה על כל היבטיה תוך בדיקה של האלטרנטיבות השונות"

1. אין שום דרך אחרת להגיע להכרעות הקשות הנדרשות מלבד לקיים עוד דיון ועוד דיון, לדון בעוד חלופה ובעוד אחת, לשאת ולתת, להיפגש, ללמוד, ללמד, להתווכח ולהתווכח שוב. וזה לוקח זמן. עשרות אלפי שעות של פגישות ודיונים בפורומים ובמסגרות שונות נערכו בחודשים האחרונים סביב החוק החדש – והמבקשות יכולות להעיד על כך מכלי ראשון. עשרות רבות של בעלי תפקידים בצה"ל ובמערכת הביטחון, בכנסת, במערך הייעוץ המשפטי ואצל נציגי הציבור, ובכללן המבקשות, עסוקים מזה מספר חודשים כמעט אך רק בעניין הזה. כיצד ניתן לבוז לכל זה, לפטור את זה בתנועת יד מזלזלת, להציג את זה כאין וכאפס, ולדרוש סיום כאן ועכשיו?!
2. האם בבית המשפט הנכבד הזה אין סוגיות שמונחות שנים עד שנמצא להן הפתרון הראוי?! האם כל תיק וכל עתירה בבית המשפט הנכבד הזה נדונה "יום בתר יום" ובאה אל סיומה בזמן קצוב?! מדוע לא לאפשר לכנסת וליתר הגורמים המעורבים בחקיקה לטפל בסוגיה באותה זהירות אחראית שבה מטפל בית משפט נכבד זה בסוגיות רגישות אחרות המונחות לפתחו מעת לעת, בדונו בהם שוב ושוב, על פני שנים רבות, למורת רוחם של עותרים ובעלי עניין קצרי רוח וחסרי סבלנות?!
3. האם לעותרים יש פתרון קסם שעשרות גורמי המקצוע – אלו שעל כתפיהם מונחת האחריות ומשכך לפתחם מונחת הסמכות – אינם מכירים? או שמא הם פשוט אינם חוששים משסע חברתי עמוק ואינם נכונים לגלות את הסבלנות הנדרשת בכדי למנוע אותו, בכדי שניתן יהיה להשיג את המבוקש באחריות ובמתינות הנדרשת בתהליכים חברתיים ותרבותיים מעין אלו.
4. המבקשות מתקשות להבין זאת.
5. החלטתו של בית המשפט הנכבד לשלול את התקציב לאלתר הופכת את המבקשות, מוסדותיהן ותלמידיהן, לבני ערובה, אקדח לרקתה של הכנסת, אולטימטום מלחיץ ומזיק שכבר הלהיט את הרוחות ופגע במאמצי החקיקה ובגיבוש העדין והאחראי של ההסכמות הנדרשות לשם כך.
6. על יסוד כל האמור, יתבקש בית המשפט הנכבד, כאמור ברישא של בקשה זו:

א.        לעיין מחדש בהחלטתו מיום 4.2.14, לבטלה, ולהורות למשיבים 1-4 להעביר לאלתר את כספי התמיכות בגין חודש פברואר במלואן.

ב.         במידת הצורך יתבקש בית המשפט הנכבד לקיים דיון דחוף בבקשה.

ג.          לאחר מכן, להורות על צירופן של המבקשות כמשיבות לעתירה, להורות לצדדים להעביר לידי המבקשות עותק מכל כתבי בית הדין שהוגשו עד כה ולאפשר למבקשות להגיש תגובות מפורטות בתוך 7 ימים.

ד.         לחייב את העותרים בהוצאות בקשה זו בשל הימנעותם החמורה מצירוף המבקשות להליך מיוזמתן.

1. בקשה זו נתמכת בתצהיריהם של מנכ"לי המבקשות.

ירושלים, היום,  ט' אדר א, תשע"ד

                        9  בפברואר  2014

_________________

בצלאל סמוטריץ', עו"ד

ב"כ